כתוב בלשון זכר, מיועד לשני המינים.
"בן לוקח בת ובת לוקחת בן…" שואלים זוג אבות: תגיד, מה עושים עם כל השירים והסיפורים המתאימים לימי הביניים, האם לא להקריא ולא להשמיע לילד, או להקריא בשינוי מין? אני צוחק לעצמי, הרי אלה השירים והסיפורים שגם אני וגם אתם גדלתם עליהם, אלה הם החיים, זו המציאות בה אנו חיים, האם אתם מתכוונים ליצור עבור ילדכם מציאות ייחודית, מציאות אחרת מהעולם בחוץ? תקריאו לו בבית את סינדרלה בגרסה מחודשת, הוא יגיע לגן ויבין שיש כאן משהו לא בסדר.
סיפור נוסף מהגן. יום הולדת לבן שלנו, עוד רגע יגיע הריקוד שבו הילד רוקד עם אימא שלו. מה עושים אם יש שני אבות ואין אימא?
1) האם להגיד קודם לגננת שתוריד את הקטע הזה. מצד אחד זה יחסוך מאתנו רגע של מבוכה, אי נעימות, צורך להתמודד עם קושי. ויחד עם כך יכול להיות שהילד שלנו ירגיש לא טוב עם העובדה שיום ההולדת שלו היה ללא הריקוד הזה, ואם יהיה הריקוד, אז אולי ירגיש לא נעים שרק הוא לא רוקד עם אימא. בקיצור, נראה שהרעיון בעייתי.
2) אל דאגה, סבתא תבא גם לחגיגה בגן, היא תרקוד עם הילד. רגע, מי משתי הסבתות… ואז מה ירגיש הילד? האם סבתא היא ממלאת מקום של אימא? אבל שאר הילדים רוקדים עם אימא.
3)אנחנו סומכים על הילד שלנו , על עצמנו ועל הילדים בגן שיקבלו את הריקוד עם שני האבות כעובדה, אולי שונה ומוזר, אבל זו המציאות. ואם אנחנו ההורים חיים עם הרעיון הזה בהשלמה מלאה ובשמחה אמיתית, אזי כך בדיוק זה יעבור לסביבה! והיות ואימא יש רק אחת ואבות יש שניים, אז אפשר שנרקוד יחד שלושתנו. ואולי בעתיד לריקוד הזה יוזמנו גם אימא וגם אבא, או מי שמעוניין מההורים.
אנחנו לא יכולים לשנות את המציאות. תפקידנו כהורים הוא לגדל ילד בעל יכולת התמודדות עם אתגרי המציאות. ילד בעל תחושת ערך, ילד בעל תחושת ביטחון ודימוי עצמי חיובי. ילד המאמין בעצמו. ילד בעל תחושת כח ומסוגלות. הרעיון הזה של התאמת המציאות עבור הילד שלנו, נובע מתוך כוונה אמיתית טובה, מתוך דאגה ורצון לעזור, אנחנו רוצים לחסוך מהילדים את הקשיים. שיהיו להם חיים טובים, קלים, נעימים. אומרים הורים: " יש לו את כל החיים להתמודד ולסבול, אם אני יכול לעזור ולהקל, למנוע ממנו את הקשיים, אז למה לא". האמת שלטווח הקצר והמידי, זה בהחלט עוזר, חוסך השקעת מאמץ ומשאבים בהתמודדות. אלא שתפקידנו כהורים הוא "חינוך" והחינוך הינו לטווח הרחוק, מטרתנו לגדל ילד אשר יהיה בעל יכולת ומסוגלות, בעל ארגז כלים של כישורי חיים, בעל תחושת ערך וביטחון, להתמודד עם אתגרי המציאות כעת ובעתיד.
חשוב להיות ערים/ מודעים לדברים הבאים, אני לא עומד לחדש כאן, יחד עם כך, אנחנו חיים את המובן מאיליו ולא תמיד עוצרים לרגע וחושבים על המשמעויות שיש לדברים הבאים. אלה עובדות שנמצאות אצלנו במוח ומשפיעות על המחשבות, התפיסות והאמונות שלנו, כמו גם על קבלת ההחלטות שלנו:
1)נולדנו לחברה "הטרו נורמאטיבית" סביר להניח שכבן, כשנולדתי והגעתי מבית החולים הביתה, חיכה לי חדר ילדים בצבע תכלת, מכונית מכבי אש, כדור וכיו"ב. וכבת בוודאי, חיכתה לי בובה במיטה… מסע חיינו ברב המקרים היה דרך של חיפוש והתמודדות עם הרעיון שאני לא מה שחשבתי שאני ואני גם לא אהיה מה שציפו ממני להיות. (הומופוביה מופנמת ומודחקת)
2) אנו חיים כמיעוט בתוך חברה הטרו נורמאטיבית. נכון שהיום זה לא מה שהיה פעם ובכל זאת אנחנו שונים, אנחנו אחרים. לעובדה הזו יש משמעויות והשלכות.
3) מי כמונו מנוסים בחיים בתוך ומחוץ לארון, חיים עם סוד והמחיר שהדבר הזה גובה מאתנו. כשאנחנו מכינים מסיבת הפתעה לחבר זה יופי של סוד. כשאנחנו מסתירים משהו מהותי על עצמינו מפני הסביבה, לעיתים גם הקרובה ביותר, הדבר הזה מצריך הפעלת אנרגיות ומשאבים של הסתרה. הסוד הוא כמו חומה הנמצאת ביני ובין האחר.
4) אצל חלקינו היו גם תופעות של פגיעה והשפלות מחברינו – קבוצת השווים או מאחרים. תהליך היציאה מהארון – מתי ולמי סיפרנו, מי קיבל ומי דחה.
5) כהורים, אנו נוטים באופן אוטומטי (זה הישרדותי, אך לא בהכרח חיוני) לגונן על ילדינו, לחסוך מהם את הקשיים.
6) המוח שלנו בני האדם, מתקשה לשאת מצבים של חוסר וודאות, או עניינים לא גמורים. במקרים כאלה הדמיון והיצירתיות נכנסים לפעולה ואנחנו ממציאים כל מיני סרטים אשר נותנים לנו מענה ומרגיעים לכאורה את הצורך.
7) קיים פער מובנה ותמידי בין מימד הזמן (לוח שנה) העולם המודרני, קידמה, טכנולוגיה וכיו"ב, לבין התפיסות שלנו אשר יונקות את השראתן מתרבות ומנטליות מסורתית, שמרנית פטריארכלית. כך לדוגמה אפשר להיכנס לגן ילדים ולשמוע את הגננת מדברת בשבחה של המשפחה האחרת, ובפינת קופת החולים נראה את הילדים משחקים ברופא ואחות.